מחלוני וגם מחלונך – לאה גולדברג

(סונטה ט’ מתוך: אהבתה של תרזה די מון)

מֵחַלּוֹנִי וְגַם מֵחַלּוֹנְךָ
אוֹתוֹ הַגַּן נִשְׁקָף, אוֹתוֹ הַנּוֹף,
וְיוֹם תָּמִים מֻתָּר לִי לֶאֱהֹב

אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִטְּפָה עֵינְךָ.

מוּל חַלּוֹנְךָ וְגַם מוּל חַלּוֹנִי

בַּלַּיְלָה שָּׁר אוֹתוֹ זָמִיר עַצְמוֹ,

וְעֵת יַרְטִיט לִבְּךָ בַּחֲלוֹמוֹ

אֵעוֹר וְאַאֲזִין לוֹ גַּם אֲנִי.

הָאורֶן הַזָּקֵן, שֶׁבּוֹ כָּל מַחַט

אֶת מַבָּטְךָ נוֹשֵׂאת כְּטַל טָהוֹר,
עִם בֹּקֶר יְקַדְּמֵנִי בִּבְרָכָה –

דְּבָרִים רַבִּים מְאד אָהַבְנוּ יַחַד,

אַךְ לֹא זָרַח בְּאֶשְׁנַבְּךָ הָאוֹר
עֵת בְּדִידוּתִי נָגְעָה בִּבְדִידוּתְךָ.